"אולסי פרי חוזר למסלול", כך מסכם כדורסלן העבר של מכבי תל אביב בעצמו את הראיון. הוא מניע את היד שלו באוויר מעל לשולחן כמו מטוס שממריא ומחייך חיוך גדול. אולסי חוזר ויש לו מאיפה לחזור, כי בימים אלה הוא מסיים תקופת התאוששות ארוכה משני ניתוחים קשים שעבר ושהעמידו את חייו בסכנה.
בדיוק לפני שנתיים זה היכה בו. מה שהתחיל ככאב חד באמצע הגב, הפך עד מהרה לפינוי בהול לחדר המיון באיכילוב. הרופאים זיהו שאבי העורקים התפוצץ ופרי היה בסכנה מיידית. במחלקת טיפול נמרץ הוא פרפר בין חיים למוות. באותה תקופה הוא סיפר שהמצב הרפואי הקשה נבע מהזנחה, הוא לא נטל תרופות שהיה אמור לקחת ולא הקפיד על תזונה נכונה.
הוא הובהל לניתוח בן שש שעות שבוצע על ידי שלושה מומחים, כשמעל מיטתו מרחף החשש כי גם אם הניתוח יסתיים בהצלחה, האיש הענק הזה, שמתנשא לגובה
של 2.08 מטר, לא יוכל להניע יותר את רגליו ואת ידיו הארוכות בגלל הפגיעה הנוירולוגית. אבל הניתוח הצליח, לפחות לזמן מה, עד שהעניינים שוב הסתבכו. "שנה אחרי אותו ניתוח התברר שיש דליפה מההתקן שהוכנס לעורק הראשי שלי ונשארו לי שתי אופציות: או לנסות ולתקן אותו או להחליף את העורק הראשי", הוא משחזר. "החלטתי ללכת על האופציה השנייה והמורכבת הרבה יותר, אבל נוצרה בעיה, כי לא היו פה בישראל רופאים שיודעים איך לעשות את זה".
ניתוח שבו מחליפים את אבי העורקים הוא הליך מסוכן, ובחלק מהמקרים מסתיים במוות. אבי העורקים מספק דם לכל האיברים בגוף למעט הריאות, ולכן ניתוח כזה דורש את הפסקת אספקת הדם לכל המערכות החיוניות כמו הכבד, הכליות וחוט השדרה, שהיעדר דם בו יכול לגרום לשיתוק. פרי פנה לרב אברהם אלימלך פירר, חתן פרס ישראל, אדם שידוע ביכולות שלו לתאם בין מומחים רפואיים מכל העולם לבין חולים הסובלים מבעיות חריגות וקשות.
"הצלחתי להעביר לו את התיק הרפואי שלי והוא חזר אליי עם שמות של שני פרופסורים שיכולים לבצע את הניתוח, אחד מיוסטון טקסס ואחד מגרמניה", מספר פרי. "במקביל קבעתי פגישה עם אחד הרופאים הבכירים בתל השומר, שאמר לי 'אולסי, אנחנו לא עושים כאלה ניתוחים בארץ, אבל אחד מחבריי הטובים הוא רופא גרמני ומפעם לפעם הוא מגיע לישראל, ואז אנחנו עורכים ניתוחים כאלה בדיוק'. למזלי הוא דיבר על אותו רופא שהרב פירר המליץ לי עליו, ולכן החלטתי שזה מה שאני רוצה. באוקטובר שעבר עברתי את הניתוח, שהיה מאוד קשה. עברתי את אחת התקופות הכי קשות שהיו לי בחיים. עכשיו אני עדיין בהתאוששות, אבל אני כבר מתחיל לחזור".
צילום: ריאן
כשפרי אומר שהוא מתחיל לחזור הוא מתכוון גם שהוא חוזר לתל אביב,
לדירה שלו שסמוכה לכיכר המדינה, אותה דירה שרכש לפני 14 שנה כששב לארץ מהכלא האמריקאי אחרי ריצוי עונש של עשר שנים בכלא בגין החזקת כמות גדולה של הרואין. בשנתיים האחרונות הוא נתמך על ידי בת זוגו, אשת העסקים אהובה אקרון, ואף העתיק את מגוריו לביתה שברמת גן. בשלושת השבועות האחרונים הוא מחזיר טיפין טיפין את חפציו לדירה התל אביבית, סמל לשיקומו.
מתי תחזור לפעילות גופנית מלאה?
"זה לוקח זמן, לפני חודשיים וחצי הרופאים נתנו לי הנחיות להתחיל בהדרגה בפעילות גופנית. ללכת לאט לאט, להתחיל לשחות. עכשיו יש בקאנטרי יותר מדי ילדים וקשה לשחות, אבל אני אתחיל כשיסתיים החופש".
קצת מלחיץ לשבת באותו שולחן עם מישהו שחרף השנים שחלפו והשערוריות שליוו אותן נשאר עדיין מיתוס. הוא האיש שהביא יחד עם חבריו למכבי תל אביב את גביע אירופה לאלופות הראשון וההיסטורי שלה. אולי הגביע המתוק ביותר. 1977 תיזכר לעד כשנת המהפך הפוליטי של הליכוד בראשות מנחם בגין, אבל לצד זה ואולי מעל לאותו אירוע, תלוי את מי שואלים, מתנוססים שני הניצחונות הגדולים של מכבי: בווירטון בבלגיה על צסק"א מוסקבה בשלב הבתים, וכמובן בגמר בבלגרד, על מובילג'ירג'י וארזה.
אותן ידי זהב שקלעו במשחק ההוא 12 נקודות צמודות עכשיו לגוף שלו כשהוא יושב בבית הקפה. אולי זו ביישנות או צניעות שלא מתיישבת עם הקול הסמיך והסמכותי שלו שממלא בנקל את החלל הקטן. הוא מדבר אבל לא נואם. הוא מאוד קשוב, רגיש לשיחה, לא מנסה להכתיב אותה. הרבה משפטים שלו מסתיימים בצחוק קטן וחיוך. הראש שלו נע בעדינות מצד לצד והאישונים סורקים מפעם לפעם את המקום. אני מדמיין אותו עם המבט הזה רגע לפני שהוא משחיל מסירת עין עקומה למיקי ברקוביץ' בדרך לעוד סל.
אין שום דבר במראה שלו שמסגיר את התקופה הרפואית הקשה שממנה נחלץ. ההפך הוא הנכון: מאוד מפתיע לגלות כמה הוא דומה לפרי הישן, הענק השדוף שריצד לנו על מסך הטלוויזיה בשחור לבן, אולי בתוספת כמה קילוגרמים. ולמרות שלפני כחודש הוא חגג יום הולדת 60, אין בפנים שלו קמט אחד ושיערו הקוצני והקצר מסרב להלבין.
אתה נראה ילד בן 39. מה אתה אוכל?
צוחק. "הלוואי, הלוואי. יש לי גנים טובים במשפחה, זה מיקס מצוין, של אמריקאי אינדיאני, אפריקאי ואירי".
חגגת את יום ההולדת?
"לא במיוחד. היו לי שני ימי הולדת קשים בחיים. הראשון כשהגעתי לגיל 30 והתחלתי לחשב כמה שנים עוד נשארו לי לשחק כדורסל, והשני היה עכשיו, ביום הולדת 60. המחשבה הזאת על כך שחייתי הרבה יותר שנים ממה שעוד נשאר לי".
גם את המשפט האחרון הוא אומר תוך כדי צחוק במבטא אמריקאי. למרות השנים הרבות בישראל, הוא מבקש שנדבר באנגלית. קשה לו עם עברית ועוד פחות נוחה לו העובדה שאינו מדבר אותה בצורה שוטפת: "אני מאוד נבוך כי אני נמצא בישראל זמן רב והייתי כבר צריך לדבר באופן חופשי. אני מבין כל מה שאומרים לי, אבל לא מדבר. חבל שלא התמדתי בזה. תל אביב היא מקום שמאוד קשה בו למישהו כמוני לדבר עברית, כי כולם מדברים אנגלית וזה עושה אותך עצלן. חוץ מזה, כולם רוצים להתאמן על האנגלית שלהם ואין לך באמת הזדמנות ללמוד עברית. זה מתסכל".
כחלק מחשבון הנפש שהביאו עימם גיל 60 והיציאה מחדרי הניתוחים, פרי מתנסה גם באלטרנטיבות שאינן מתחום הכדורסל, ולכן הוא הוזמן להשתתף בפסטיבל מספרי סיפורים בגבעתיים (ראו מסגרת), שם ייקח חלק בפאנל שיעסוק בסיפורי גֵרים ובאנשים שהמירו את דתם ליהדות: "כשהטלפון ממארגני הפסטיבל הגיע וביקשו שאשתתף בפאנל הזה, שגם קשור בהיסטוריה של חיי, זה קרה בדיוק בזמן מבחינתי. החלטתי שאני רוצה להתחיל להעביר הרצאות עם הסיפור האישי שלי. אני רוצה שיידעו מי זה באמת אולסי פרי".
מי זה באמת אולסי פרי?
"אנשים לא יודעים איך גדלתי, לא יודעים מי היו הוריי, לא יודעים על המאבקים שעברתי בחיים ומה עבר על המשפחה שלי. הם רק יודעים שהגעתי לפה ושההצלחה מיד נחתה עליי. אבל החיים שלי היו מאבק אחד גדול. נולדתי באמריקה הגזענית של 1950. הילדות שלי הייתה קשה, וכל הזיכרונות האלה תמיד יהיו איתי. זה לעולם לא יניח לי. כילד, למשל, לא יכולתי להיכנס למסעדה אלא רק מהדלת האחורית. אני זוכר קו קלוקס קלאן וכל מיני דברים קשים שראיתי בעיניים שלי.
"ממש במקרה נולדתי בבית חולים יהודי פרטי בניו יורק. עברתי ברית, אמנם לא בטקס דתי עם רב, אבל בשנה ההיא בשביל מישהו כמוני, להיוולד בבית חולים פרטי ולעבור ברית היה משהו שלא שמעו עליו, בעיקר בגלל הגזענות והמצב הכלכלי של השחורים. אני מאמין שלכל דבר יש סיבה וכנראה היה כתוב כבר מהלידה שלי באיזו ארץ אני אחיה".
פרי גם מעיד על עצמו כי בעקבות הגיור (שמו העברי הוא אלישע בן אברהם) ובמהלך השנים בישראל הפך ליותר מסורתי ורוחני: "הלכתי גם לבתי כנסת, אבל אחת הבעיות הייתה השפה, כי לא הבנתי מה אומרים. ישבתי שם ולא הרגשתי שייך, אז אני הולך בעיקר בחגים".
ביקשת להיפגש בבית קפה כשר. אתה גם שומר שבת?
"אני מקפיד לאכול אוכל כשר וכך גם זוגתי אבל אני לא שומר שבת. אני נוסע בשבתות".
יחד עם כדורסלן עבר נוסף של מכבי, גרג קורנליוס, מנהל פרי מחנות כדורסל לילדים במכון וינגייט, שאותם הוא מגדיר "הטובים ביותר בארץ". לאותם מחנות מגיעות אושיות כדורסל כמו דייויד בלאט, עודד קטש, מיקי ברקוביץ' מוטי ארואסטי, נדב הנפלד ואחרים. מי שנפקד מהמחנות בשנתיים האחרונות הוא פרי בעצמו. את ההתרחקות שלו מהכדור הוא ממיר בימים אלה לקרבה אל העט ואל הזיכרונות, שכן פרי שוקד על ספר אוטוביוגרפי, בסיועה של "סופרת מוכרת ומוערכת", כהגדרתו, שאת שמה הוא ממאן למסור.
הספר, כך נדמה, הולך לפתוח פצעים ישנים וסיפורים שנויים במחלוקת מעברו ולפרי יש הרבה כאלה. בראש ובראשונה תקופת המאסר הממושכת בכלא האמריקאי. בשנת 85' הוא נעצר בהולנד כשברשותו כמות מסחרית של הרואין. הוא הוסגר לארצות הברית ושם ריצה מאסר בן עשר שנים, כשאחרי שחרורו וכחלק מהרצון להשתקם שב לישראל.
"זה נושא שמאוד קשה לי לדבר עליו", הוא מהרהר בקול. "אבל לכתוב ספר אוטוביוגרפי ולא לדבר על תקופת המאסר זה לא להיות כן. לכן החלטתי להקדיש פרק שלם לתקופה הזו. בעצם, זו אחת הסיבות שבגללן לא כתבתי ספר עד עכשיו. היה לי קשה להתמודד עם הנושא הזה. עכשיו החלטתי להתמודד איתו".
עוד אזור כואב שייפתח בפני הקוראים הוא סיפור האהבה המתוקשר שלו עם הדוגמנית תמי בן עמי, שנפטרה ממחלת הסרטן בשנת 95'. בשנות ה־80 אולסי ותמי היו היודה והנינט התקופתיים. זוג תל אביבי נוצץ שכל צעד שעשו סוקר בהרחבה בכל מדורי הרכילות.
נושא מסקרן נוסף שבו ייגע פרי בספרו מתמקד באירוע בודד, כנראה אחד המזוהים ביותר עם המותג אולסי פרי. הוא עוסק במה שהתרחש מאחורי הקלעים של משחק כדורסל אחד שהתקיים ב־16 בדצמבר 1982, שבו התמודדו מכבי תל אביב וריאל מדריד ביד אליהו. המשחק הזה נצרב בהיסטוריה כמשחק שממנו נעדר אולסי. אפילו מאמנו רלף קליין לא הבין איפה הבחור. פתיחת המשחק התעכבה וניידת משטרה נשלחה לביתו בניסיון אחרון לאתר אותו, אך גם הם לא מצאו את השחקן.
ביום למחרת שאלה מדינה שלמה בשנתיים האחרונות רק "לאן נעלם אולסי פרי?". הנהלת הקבוצה הודיעה אז כי פרי קדח מחום ולכן לא הגיע. אולם שנים ספורות מאוחר יותר, מעט אחרי מעצרו של פרי בהולנד, נפתח שוב הדיון בנסיבות המקרה, כשהעיתונות הכריזה כי פרי היה בעת המשחק בביתה של חברתו תמי בן עמי כשהוא תחת השפעה כבדה של סמים.
מה אתה הולך לכתוב בספר על אותו אירוע? זו באמת הייתה שפעת כמו ששמעון מזרחי סיפר?
"כל מה שכולם חשבו לא היה נכון. כולם חשבו שהחמצתי משחק בגלל שהייתי על סמים. אבל האמת היא שניסיתי להשיג את אנשי מכבי ולא הצלחתי. הם לא ענו לטלפון. עשיתי טעות שחיכיתי לרגע האחרון, אבל פשוט לא יכולתי לקום מהמיטה".
מותר לשאול מה הנטייה הפוליטית שלך?
"אני חושב שזה יותר מדי אישי. אין לי צד מסוים, אלא אני מצביע לאדם אחר בכל פעם לפי המצב. הצבעתי בעבר לשמאל והצבעתי לימין. אני מסתכל מה המדינה צריכה ואני לא מקובע בהצבעה שלי. אני מאמין שכשמדובר בהנהגת המדינה, אתה לא בוחר מפלגה אלא את האדם הנכון באותה עת".
אילו עוד נושאים מעניינים אותך בחדשות?
"גלעד שליט. אני עוקב אחרי הסיטואציה הבעייתית של בנימין נתניהו. מצד אחד חייבים לעשות כל מה שאפשר כדי להחזירו הביתה, אבל מצד שני הוא צריך לקחת בחשבון את כל המדינה, ולא רק חייל אחד. בישראל לא מתנדבים לצבא כמו באמריקה, אלא כל אחד שנכנס לשירות מגיע למשימה, ואנחנו יודעים שתמיד יש סבירות שאירוע כזה יקרה. זה צריך להילקח בחשבון".
הסכסוך עם הפלסטינים מעסיק אותך?
"זה נושא שקורע אותי מבפנים. כשהגעתי לישראל הייתי מאוד שמאלני בדעותיי. האמנתי שאנחנו יכולים לעשות יותר. אבל ככל שעובר הזמן, ועם הדברים שאני חווה ולומד ורואה, אני מבין שהפלסטינים לא רוצים חלק משטח המדינה, הם רוצים את הכול".
